בס"ד
פרשת כי תשא, המדור – הגיגים, ד"ר חזות גבריאל
החטא הנורא כבסיס לתיקון הגדול
בחיבור התמונה המדרשית והמקראית של מעשה העגל אנו ניצבים 'פעורי פה' מול ה'סיפור המלא':
א. משה שמע על חטא העגל מן הקב"ה עוד בהיותו במרום: (ח) סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֣וּ לָהֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ־ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
ב. משה רבנו אינו מקבל את הצעת האל : (י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:
ג. משה אינו יורד מן ההר עד אשר הגזרה מתבטלת: (יד) וַיִּנָּ֖חֶם יְקֹוָ֑ק עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ:
ד. אין משה מותיר את הלוחות בהר או מנפץ אותן בהר, למרות כל מה ששמע.
ד. הקב"ה מבקש לקחת את הלוחות ממנו, מתפתח 'מאבק' בו מנצח משה והוא יורד עם הלוחות מן ההר:
ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן: הלחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלשה. והיה משה תפיש בטפחיים, והקב"ה בטפחיים, וטפחיים ריוח באמצע. כיון שעשו ישראל אותו מעשה, ביקש הקדוש ברוך הוא לחוטפן מידו של משה, וגברה ידו של משה וחטפן ממנו. הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר: (דברים לד יב) ולכל היד החזקה, (ירושלמי (וילנא) תענית, פרק ד ).
ה. על אף דברי יהושע, אין משה מנפץ את הלוחות: (יח) וַיֹּ֗אמֶר אֵ֥ין קוֹל֙ עֲנ֣וֹת גְּבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין ק֖וֹל עֲנ֣וֹת חֲלוּשָׁ֑ה ק֣וֹל עַנּ֔וֹת אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ:
ו. רק כאשר רואה משה את העגל ואת המחולות, הוא משבר את הלוחות לעיני ישראל: וָאֶתְפֹּשׂ֙ בִּשְׁנֵ֣י הַלֻּחֹ֔ת וָֽאַשְׁלִכֵ֔ם מֵעַ֖ל שְׁתֵּ֣י יָדָ֑י וָאֲשַׁבְּרֵ֖ם לְעֵינֵיכֶֽם: (דברים ט,יז)
ז. שריפת העגל: (כ) וַיִּקַּ֞ח אֶת־הָעֵ֨גֶל אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ וַיִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ וַיִּטְחַ֖ן עַ֣ד אֲשֶׁר־דָּ֑ק וַיִּ֙זֶר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַמַּ֔יִם וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
ח.משה עולה בשנית להר, לכפר על החטא לאחר שהוא מודיע זאת לבני ישראל: (ל) וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָעָ֔ם אַתֶּ֥ם חֲטָאתֶ֖ם חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה וְעַתָּה֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־יְקֹוָ֔ק אוּלַ֥י אֲכַפְּרָ֖ה בְּעַ֥ד חַטַּאתְכֶֽם:
משה רבנו עומד כסלע איתן מול כל המערכות כדי להשיג מטרה אחת– להפוך את החטא הנורא שכבר קרה, לאירוע מכונן, כבסיס לתיקון הגדול. הרעיון הזה עובר כ'חוט השני' לאורך כל ההתנהלות שלו מרגע שהבורא סיפר לו על מעללי העם. הוא אינו מוותר על הלוחות, הוא נאבק עם האל לקחתן איתו מטה. רעיון שלולא היה כתוב בירושלמי ספק אם מי מן הפרשנים היה מעז להעלותו על דל שפתיו. הותרת הלוחות בשמים היתה מפרנסת מן הסתם את 'אוהבי ישראל' בכל הדורות, ואפשר שהיתה מהווה בסיס ליצירת דת נוספת. עדיף לוחות שבורים בארון מלוחות שלמים בשמים.
שבירת הלוחות לעיני ישראל הינה מעשה התפרצות חינוכי. על יסוד זה כותב הרב קוק פיסקה בעלת תעוזה: "לפעמים כשיש צורך בהעברה על דברי תורה, ואין בדור מי שיוכל להראות את הדרך, בא העניין על ידי התפרצות..", (ערפילי טוהר פיסקה ל). זהו מעשה מכוון כדי להשפיע על עם ישראל. הנצי"ב מנסח זאת כך: "משום שרצה משה לשבור את לב העם ולהסעיר דעתם, בראותם אשר משה משבר לעיניהם (את הלוחות שהיא) סגולה נפלאה כזו ויהיו נעצבים עד שלא ימצאו ידיהם למחות על כל מה שעשה שנשברה לעיניהם סגולה שאין כמוה בעולם".
מדוע הוא עולה שנית? הלא טרם רדתו אין משה רבנו יורד מן ההר עד אשר הגזרה מתבטלת? עתה לאחר שראה במו עיניו כי רוב רובו של עם ישראל נכנע ומוכן לשוב בתשובה שלמה, והוא אף הוכיח זאת במעשים, הוא מבקש לחזור לנקודת ההתחלה, לקבלת הלוחות. כך כותב האבן-עזרא על אתר, בפירוש הארוך:
(ל) ויהי ממחרת – יום רדתו. ועתה אעלה – לשוב אל ההר להתנפל לפני השם לכפר על ישראל, כאשר פירשתי, אולי יכתוב לוחות אחרות לכרות ברית עם ישראל.
להערות: hazutg@gmail.com