בס"ד
ראה, המדור – הגיגים, ד"ר חזות גבריאל
שמיעה תבונית
לפנינו הניסוח המקראי לעיקרון הבחירה החופשית, בחירה המאפיינת ומגדירה את האדם בלבד מכל היצורים עלי אדמות ועלי שמיים: רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה: אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם: וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם: שני חלקים מובחנים, חלק א- ראייה הקולטת שתי דרכים בלבד, ברכה וקללה. חלק ב- שמיעה אל מצוות השם תוביל לברכה, ואי שמיעה תוביל לקללה חלילה. הראייה והשמיעה הן מילות מפתח בהבנת עיקרון הבחירה החופשית.
הראייה הינה מקרוב, פלקטית, בהירה, ו – 'אין לאדם אלא מה שרואות עיניו'. לרוב מייצגות העיניים את אחד מן האיברים העשוי להזנות את האדם – וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם: השמיעה הינה מרחוק, דינמית, זוקקת פענוח של המקור, משתנה ורב שכבתית. הראייה מקבלת ערך של שלמות רק כאשר היא אחדותית – וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד. רק האל המסוגל לראות את כל התמונה יכול לומר והנה טוב מאוד. זו המשמעות של – לראות את הקולות, להגיע ליסוד האחדותי הנמצא בשורש 'התמונה הקולית' המתקבלת משני החושים.
בתורת בבל, בבבלי, הפועל הנפוץ הוא ש.מ.ע בשלל הטיותיו כמו: תא-שמע, מאי קא משמע לן, ועוד. בתורת ארץ ישראל, בירושלמי ובזוהר, הפועל הוא חזי, כמו תא – חזי המקביל לתא-שמע. תורת ארץ ישראל בהירה ונהירה ואינה צריכה להתלבן מסברות.
לשיטת 'הרב הנזיר' ('קול הנבואה'), ראייה ושמיעה הן שתי צורות התבוננות על העולם. בנוסף, לשתי נקודות המבט, קיימים גם שני סוגי היגיון בהתאמה, ההיגיון החזותי וההיגיון השמעי. החזותיות מאפיינת את התרבות וההיגיון היווני. בשל כך, מי שינסה למצוא את האל בדרך חזותית לא יצליח בכך שהרי הוא אל מסתתר. השמעיות מאפיינת את התרבות וההיגיון העברי. שמיעה והאזנה הן פעולות קוגנטיביות המחייבות הקשבה לעולם הגלוי והנסתר. המאזין מנסה לפענח וליתן משמעות לגלי הקול המגיעים לאוזניו הרחק מעבר לצליל. הצליל כמו המציאות מייצג מקור, המהווה אף הוא סמל למקור נוסף וכן הלאה. בדומה למציאות, הקול מייצג דינמיות רב שכבתית בעלת עומק רב.
עקרון הבחירה החופשית מחייב אם כן בשלב א את הראייה החזותית דהיינו ההבחנה בשתי הדרכים. התמונה הזו בהירה לעין כל, אין דרך שלישית. אין דרך לעמוד על הגדר, להתעלם, או לסגור את העיניים. לפני כל אחד מאתנו ניצבות ועומדות שתי הדרכים ומחכות להכרעתנו. בכל נקודת זמן נתונה נמצא האדם בשלב ההכרעה בין שתי דרכים. ברם, ההכרעה התודעתית בשלב א אינה מספיקה. בכדי להגיע אל הברכה צריך להפעיל את ההיגיון השמעי (=אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ). זו אינה 'מילה זוטרתא' לשמוע אל מצוות השם. זו אינה פעולה אוטומטית והיא מחייבת את כל כישורי היהודי כדי לזכות ולהיקרא – שומע בקול השם. הפיתויים, המציאות המתעתעת, ההסתתרות של האל, ועוד כהנה וכהנה, מאתגרים כל יהודי באשר הוא לזכות ולשמוע את מצוות ד. יש ואדם זוכה להכריע נכונה בשלב א אך נכשל ביישום השמעי שבשלב ב.
זאת ועוד, עקרון הבחירה החופשית שבפרשתנו, מוסיף לראשונה מימד חדש שההיסטוריה היהודית טרם נחשפה אליו. העיקרון עומד להיות מוחל עלינו כלאום ולא רק כבודדים. הכניסה הצפויה שלנו לארץ המובטחת כעם, יוצרת תודעה חדשה שעד כה זכו לה רק האבות כיחידים. בארץ ישראל עוסקים בחומר וברוח, מה שמחייב להכניס את 'שני התחומים' למימד של קדושה. כאשר הלאום עוסק באופן אינטנסיבי בהקמת המדינה קל מאוד להתבלבל מן המציאות. הראייה והשמיעה צריכים להובילנו לתובנה באשר למקורם האחד והיחיד של שני התחומים. אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם, אותו אנוכי של עשרת הדברות, הוא המצווה אתכם גם כעת.
לתגובות- hazutg@gmail.com