בס"ד
ארץ אשר עצביה ברזל
ד"ת שבתון- פרשת עקב
ד"ר חזות גבריאל
| כִּי השם אֱלהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טובָה: אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנת וּתְהמת יצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂערָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּון, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לא בְמִסְכֵּנֻת תּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לא תֶחְסַר כּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצב נְחשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת השם אֱלהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. |
המילה ארץ חוזרת בקטע זה לא פחות משבע פעמים. פרשנים עמדו כבר על המבנה הכיאסטי של הקטע הנסוב סביב "ארץ זית ודבש" וכן על מרכזיותה של המילה ארץ המשמשת כאנפורה וקובעת את נושא הקטע, מבנהו ומקצבו. אני מבקש לדבר דווקא על ההבדל שבין ארץ טובה שבתחילת הקטע הנ"ל לבין הארץ הטובה שבמשפט החותם.
בתחילה, השם מביאנו אל ארץ טובה, סתם, ללא הא הידוע. לבסוף, לאחר קיומם של תנאים מסוימים, אנו מתבקשים לברך על הארץ הטובה. משה רבנו בשתי היקרויות נוספות מקפיד להדגיש את הארץ הטובה דווקא: אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן (דברים ג,כה). וכן: כִּ֣י אָנֹכִ֥י מֵת֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֵינֶ֥נִּי עֹבֵ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֙ עֹֽבְרִ֔ים וִֽירִשְׁתֶּ֕ם אֶת ־ הָאָ֥רֶץ הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת (דברים ד,כב). האם יש לכך משמעות?
בשני משפטי הארץ הראשונים, תיאור ניטרלי / עובדתי של מקורות המים ופירות הארץ. במשפט המרכזי, התיאור מעט חריג. כדי להגיע לשמן יש צורך לבצע פעולות בזית. השמן הוא מעשה האדם והוא אינו גדל כמות שהוא על העצים. ארץ זית שמן ודבש הוא אם כן משפט מקשר המצוי בתווך בין שני חלקי הקטע. בשני משפטי הארץ הבאים, התיאור אינו ניטרלי / עובדתי והוא כולל בתוכו את תיאור יתרונותיה של ארץ ישראל בשל מעשי האדם או יחסו אליה. כאשר לא נאכל בה לחם במסכנות, אנו לא נרגיש כל מחסור בעודנו עליה. כאשר מהרריה נחצוב נחושת, היא תשנה את הסטטוס שלה ומעתה היא תהיה הארץ הטובה בהא הידוע.
אנו מתבקשים להתייחס לארץ כאל אישיות (personality)ולא כאל ישות (impersonality). אהבת הארץ ותחושת השובע ממה שהיא מעניקה לנו, אינה אובייקטיבית, היא תולדה של מה אנו מרגישים כאשר אנו חיים עליה ונושמים את אווירה. זוהי משמעות המלים "כי לא במסכנת תאכל בה לחם", מילה המתכתבת עם ערי המסכנות שבנינו לפרעה. בלשון הזהב של רש"ר הירש – "…ומכאן 'מסכן': קמצן, ומי שנאלץ לנהוג בקמצנות; 'במסכנת': בקמצנות". אם אנו מרגישים מסכנים בשל 'יוקר המחיה' ואנו נאלצים נדוד לקניית מילקי בגרמניה, היא לא תהיה עבורנו הארץ הטובה.
ירון לונדון, בחושיו הבריאים (בשיר 'מרדף'), הבין היטב את משמעותה המטאפיזית של הארץ הטובה, ובפארפרזה על הפסוקים לעיל הוא כותב: " ארץ טובה שהדבש בעורקיה, אך דם בנחליה כמים נוזל, ארץ אשר הרריה נחושת, אבל עצביה ברזל ". הוא הבין אמנם את היותה של הארץ 'גוף חי' המנהל דו שיח מתמיד וממשי עם יושביה ואוהביה, אך לא הרחיק לכת עד כדי כנותה הארץ הטובה. לדידנו, ה'מרדף' אכן קשה ואנו טרם רואים את סופו, אולם הוא מרדף שמתקיים מתוך עצמאות, חיות, תקוה וכבוד, משום שזו הארץ הטובה שלנו. בשל כל מה שעברנו ואנו עוברים על הארץ הזו, בשל הדו-שיח הנוקב אך מלא האהבה שהיא מקיימת עימנו, אנו זכאים בצדק לקרא לה הארץ הטובה.
להערות: hazutg@gmail.com