בס"ד
מאמר- בריאת העולם ותשובה
ד"ר חזות גבריאל
שורשי המילה תשובה
שתי משמעויות לפחות למילה תשובה– אפשרות אחת, מענה לשאלה/בעיה. אפשרות שניה, בהשאלה, תהליך של חזרה למצב רוחני קודם. המשותף לשתי המשמעויות הם הרכיבים המגדירים את מנגנון התשובה הסכמטי.
שלשה רכיבים הכרחיים לתיאור כל התהליך.
א. נקודת א', ממנה מתחיל התהליך, נקודת המוצא. זהו מצב אידיאלי וחיובי ביחס לנקודת המציאות.
ב. נקודה ב', נקודת המציאות, הנקודה אליה הגיע האדם.
ג. תנועה, המאפשרת מעבר מנקודה א' אל נקודה ב' וההיפך.
תיאור סכמטי לתהליך התשובה
בתהליך המכונה 'חזרה בתשובה', תחילה, האדם 'יורד' ממעמדו הרוחני בו שהה בנקודה א' אל מעמד נמוך יותר אל נקודה ב'. כאשר הוא מבצע את התנועה ההפוכה מב' אל א', אנו מכנים זאת – חזרה בתשובה.
הגדרת התנועה מתאפשרת רק על ידי גורם הזמן, שהוא עצמו מושג מופשט, ברם, הזמן עצמו הינו אחד מן הנבראים – " ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". היום הראשון , שהוא יחידת הזמן הראשונה מוגדרת על ידי ערב ובוקר , שהם עצמם מהווים תיאור של תנועת הכוכבים אותם רואה האדם.
תנועה מא' לב' אפשרית רק כאשר א' וב' מובדלים ו'רחוקים' זה מזה, שאילמלא כן, אם הנקודות מתלכדות, אין הבחנה בין שני המצבים, אין ירידה, אין 'חזרה בשאלה' ואין 'חזרה בתשובה', זהו מצב סטטי, שאינו קיים בהוויה האנושית. אנו רגילים לומר ובצדק פואטי ופילוסופי כי אין 'חיה' כזו המתארת מצב סטטי, לא בחיי החומר ולא בחיי הרוח של האדם. מי שטוען כי הוא או עיסקו נמצאים במצב סטטי, אינו יודע עדיין כי הוא בירידה מתמדת. האפשרות היחידה להיות במצב סטטי מתקיימת רק כאשר יש מאמצי עלייה בלתי פוסקים! זהו התנאי הראשון להיתכנות של 'חזרה בתשובה'.
הזמן כמידת הרחמים
תנאי שני ל'חזרה בתשובה' הוא כאמור לעיל- התנועה, ובלשון מקבילה – זמן. יכולת ההבחנה בין שני המצבים אפשרי רק לאחר זמן מסוים. האדם זקוק לזמן כדי לתקן, הזמן הדרוש לתנועה שבין שתי הנקודות בכוון ההפוך. זהו אחד מן הפירושים למאמר של חז"ל:
בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית, פרשה יב
ה' אלוקים, למלך שהיו לו כוסות ריקים. אמר המלך – אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין, צונן הם מקריסין, ומה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקדוש ברוך הוא- אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין, במדת הדין, היאך העולם יכול לעמוד? אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמוד.
בריאת הזמן כחלק מתהליך התשובה ותנאי יסודי שלו, הוא הוא מידת הרחמים. ללא יסוד זה התנועה לא הייתה אפשרית ותהליך התשובה לא היה קיים. יותר מכך, לשון הקודש מצביעה בשל מבנה השורשים שלה על קשר מעניין בין המונח "זמן" לבין המונח "הזדמנות". לא בכל שפה נגזרת המילה הזדמנות מהמילה זמן. בשפות הלטיניות, זמן Time, או Tiempo, והזדמנות opportunity ,occasion, Oportunidad , בערבית זמן وقت, והזדמנות الفرصة. ביוונית זמן Χρόνος, והזדמנות Ευκαιρία. בשפה העברית הזדמנות קשורה לזמן, ובמינוחי מאמר זה היא היא מידת הרחמים. הזדמנות קשורה לזמן ולמבנה הסכמטי שלו (מבנה ספיראלי) ולעיתוי מסוים. לזמן אופי מופשט וחקמני והמסגרות הנוקשות אותן יצרה התורה עבורנו נועדו לכך שלא נאבד אותו. באמרנו כי חודש אלול, הוא חודש הרחמים וסליחות אנו מזהים את גורם הזמן (=חודש אלול) עם מידת הרחמים. אלול הוא החודש שבו הזמן מאפשר כאמור את התנועה חזרה אל נקודת המוצא, הנקודה המייצגת את המצב האידיאלי. מנהגי והלכות החודש הזה הופכים את הזמן הערטילאי, המופשט והחמקן למשהו ממשי.
'התשובה הקוסמולוגית'
רעיון 'התשובה הקוסמולוגית' כולל את השלבים הבאים : נקודה א'- הינה מציאות אידיאלית, מציאות זו מתוארת בפסוק א' בבראשית, בריאת שמיים וארץ. לאחר המציאות הזו אירעה 'שבירת הכלים' בלשון הקבלה, 'תוהו ובוהו' בלשון המקרא, ו'כאוס' בלשון המודרנית. זאת, בשל המפגש של ה'אין סוף' עם הסופי והמוגבל. זוהי נקודה ב'. בשלב השלישי מתחילה תנועת התשובה הקוסמולוגית, הבריאה לפי סדר הימים מיום א' עד יום ו'.
רעיון 'התשובה הקוסמולוגית' כולל את השלבים הבאים : נקודה א'- הינה מציאות אידיאלית, פסוק א' בבראשית, שמיים וארץ. לאחר המציאות הזו אירעה 'שבירת הכלים' בלשון עולם הקבלה, 'תוהו ובוהו' בלשון המקרא, ו'כאוס' בלשון המודרנית. זאת, בשל המפגש של ה'אין סוף' עם הסופי והמוגבל. זוהי נקודה ב'. מציאות זו התאפשר בשל 'הצמצום'. את עיקרון הצמצום שביסס האר"י ניסח אחד מבחירי תלמידיו, ר' חיים ויטאל, כך:
" דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות ולא היה מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל, אלא הכול היה ממולא מן האור הפשוט ההוא…והנה אז צמצם את עצמו אין-סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש, וצמצם האור ההוא ונתרחק אל סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואוויר וחלל ריקני. ואז המשיך מהאור אין-סוף קו אחד ישר ובמקום החלל הוא האציל וברא ויצר ועשה את כל העולמות כולם".
מה שגורם ל'שבירת הכלים' הוא הרצון המיידי לקבל עולם מושלם. על אף הרצון להישאר במצב האידיאלי מקבלים מייד מצב של שבירה, אבל לאט לאט ובסבלנות ניתן לתקן ולהשלים (ואף להגיע ליותר ממה שהיה בהתחלה). באופן גרפי ניתן לשרטט את השינוי במצב העולם כמו האות הלטינית: √, כאשר המצב ההתחלתי הוא בקצה הזרוע השמאלית של האות – זהו העולם המושלם. אחר כך מגיעה הנפילה הגדולה לתחתית, אך משם מתחילה התעלות אינסופית, המגיעה אף מעבר למצב ההתחלתי. אילולי השבירה העולם היה נשאר במצב ההתחלתי ללא יכולת להתעלות אל מעבר לכך. השבירה אפשרה את ההתעלות, וכך למעשה פרצה את הדרך להתרוממות אינסופית.
זוהי המשמעות הפשוטה והמיידית של 'תשובה קדמה לבריאת העולם' :
"שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח…..תשובה – דכתיב בטרם הרים ילדו וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם", (פסחים נד,א).
התיקון, המכונה תשובה מוטל על האדם בהיותו 'נזר הבריאה' ובשל היותו לא עשוי' עד הסוף. בריאתו טרם הושלמה כשאר הברואים שנבראו לפניו. ההשלמה של בריאתו המתרחשת כל זמן היותו, מטילה על כתפיו הצרות את ההובלה של תיקון עולם ומלואו, "לתקן עולם במלכות ש-די". כדי לאפשר את התיקון צריך כאמור לעיל זמן. זמן הוא תנועה, ותנועה מחייבת בריאה של עולם, כדי שיהיה מושא של תנועה. בפשטות זוהי המשמעות של 'תשובה קדמה לבריאת העולם'. רעיון התשובה, מחייב את בריאת בעולם שאילמלא כן, הוא אינו אפשרי. כִּֽי־אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה שָׁמַ֓יִם׀ תָּכִ֖ן אֱמוּנָתְךָ֣ בָהֶֽם:
התהליך הקרוי ראשית
בראשית, אינה התחלה ואינה מילה שנועדה לתאר את סדר הבריאה. ראשית הוא הוא התהליך הקוסמולוגי המתואר לעיל. בשביל תהליך זה המכונה 'ראשית' נברא העולם. ידועים דברי רש"י על אתר, המתארים ומוכיחים תיזה זו:
" בראשית ברא – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני,ה כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית תבואתו. ואם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו בראשית בריאת שמים וארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך ויאמר אלהים יהי אור" .
מוסר ובריאה
'עולם חסד יבנה', פירושו כי האל ישתבח שמו, ברא את העולם כמעשה של חסד בהיותו טוב מוחלט המבקש להיטיב עם בריותיו. לולא הרצון של האל להיטיב עם בריותיו אין לנו הסבר מתקבל על הדעת לרצון האל לברוא משהו. יותר מכך, העולם השבור ותהליך התיקון הוא ביסודו מוסרי שהרי כל העולם נברא בשל מוסריותו האין סופית של האל. חסדו של האל שבגינו נברא העולם, מחייב כמעט באופן דידוקטיבי את ה'בחירה החופשית', את מערכת השכר והעונש האלוקיים, ואת תהליך התשובה כאמור. תיאור הבריאה בספר בראשית אינו תיאור קוסמולוגי או פיזיקלי ואף לא הוכחה ל'מפץ הגדול', ויסלחו לי כל המדענים הנתלים בכך. התורה הינה ספר של ערכים ומוסר ואף המעשה המרכזי של הבריאה לא בא לבטא אלא רעיון מוסרי זה.
רעיון התשובה הקוסמולוגי המכונה תיאוריית ה-v, בשל צורתו הסכמטית, קיים בכל מערכות החיים הפרטיים והלאומיים. הוא מאפשר ראייה אופטימית של כל המערכות הללו משום שהמבנה הסכמטי שלהם מתאר תמיד מצב של : מצב אידיאלי- כאוס- חזרה למצב האידיאלי. לעולם יש תקוה ועתיד וורוד על פי השקפת היהדות. לא קריסה אל תוך עצמו כדעת המדענים. מהו הגורם המניע את כל המערכות הללו? מוסר אלוקי! מוסר הטרונומי, לא זה המבוסס על שכלו של האדם. המוסר האנושי שאינו יונק מן הערכים האלוקיים הינו מוסר יחסי, מוגבל , חלקי ובר חלוף.