בס"ד
וישלח, המדור – הגיגים, ד"ר חזות גבריאל
אנחנו רמאים?
לאחר המפגש המרגש, לעשיו יש הצעה מעניינת עבור יעקב: וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ. בנדיבות שאין כמותה הוא מבקש לפרוש את חסותו על אחיו. מה הוא מבקש באמת? להרחיקו מארץ ישראל! הוא מוכן לתת לו אזרחות של כבוד בשעיר תוך שמירה על 'אוטונומיה' דתית יעקובית. הוא מוכן גם להתערבב מעט עם היעקוביזם: וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י. יעקב משיב בנימוס: יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־ אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה: בשל הדאגה לדור העתיד, אין לנו כל דרך להגיע לשעיר, אנחנו 'בדרך לשם', אבל לעולם לא התכוונו להגיע לשם, עשיו ממתין עדיין. בסופו של דבר הכוון יהי הפוך: וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽיקֹוָ֖ק הַמְּלוּכָֽה, (עובדיה א , כא).
אם זהו הקונטקסט, יש להסביר גם את מאבק יעקב עם 'שרו של עשיו' באותו עניין עצמו. זהו המאבק בו אנו שרויים גם בהאי עידנא, המאבק על ארץ ישראל, מאבק תמידי ומתמשך המחליף צורות במשך הדורות. על השאלה, מיהו מלאך זה? משיבים שני אמוראים: " רבי שמואל בר נחמני אמר: כעובד כוכבים נדמה לו…… רב שמואל בר אחא … אמר: כתלמיד חכם נדמה לו…" (חולין צא, א).
מבית ומחוץ, תמיד היה מי שדאג להזכיר לנו את תכונות ה- 'ויעקבני זה פעמיים' ואת 'הרמייה' בנטילת הברכות. בשל כך, זיקתנו לארץ הקודש מוטלת בספק בעיני המלעיזים. בעיניהם, היהודי היה מאז ומעולם רמאי. זה מחלחל והופך להיות ברבות הימים 'עובדה' שאנו בעצמנו כמעט משוכנעים בקיומה. בשל כך, המאבק על ארץ ישראל הופך להיות גם מאבק פנימי. הכוח הפנימי המכונה 'עובד כוכבים' טוען- זה לא שלכם. הכוח הפנימי הקרוי 'תלמיד חכם' טוען- זה שלנו, אבל…, ה'אבל' הזה, מנומק הלכתית ל'עילא ולעילא' כדרכם של תלמידי חכמים.
זהו פשרה של תוספת השם ישראל לשם יעקב, שתי תכונות להם הזדקקנו ומזדקקים לסירוגין בכל ימות דברי ימי עולם. ברם, שומה עלינו לדעת כי מבחינת הבורא שאלת הרמייה כבר הוכרעה ואנו מתמודדים עם השאריות שלה. כדברי רש"י זצ"ל: " יעקב – לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה, כי אם בשררה ובגלוי פנים".
להערות: hazutg@gmail.com