בס"ד
פרשת פקודי, המדור – הגיגים, ד"ר חזות גבריאל
האם המשכן נבנה בפקודה?
להטיות השורש פ.ק.ד לפחות ארבע אפשרויות פירוש מן התנ"ך:
א. ספירה ומניה – אֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־פְּקוּדֵ֤י הַֽמַּחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים: (במדבר ב, לב)
ב. הוראה ופקודה – לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ, כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר: (ירמיהו נ, נח)
ג. לשון גאולה – וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אֶחָ֔יו אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛ע לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב: (בראשית נ,כד)
ד. לשון קירבה אל האשה – וְֽיָדַעְתָּ כִּי־שָׁל֣וֹם אָהֳלֶ֑ךָ וּֽפָקַדְתָּ֥ נָ֝וְךָ וְלֹ֣א תֶחֱטָֽא: (איוב ה,כד)
כיצד נבאר על פי זה את הפסוק הפותח בפרשתנו: אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן:
באופן טבעי, ובהתבסס על הקונטקסט נראה לפרש כאפשרות א, וכדעת רש"י על אתר: "בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן, לכסף ולזהב ולנחושת, ונמנו כל כליו לכל עבודתו". רש"ר הירש דוחה אפשרות זו משני טעמים: ".. פירוש זה מעלה קשיים שלא קל ליישבם, שכן אם מדובר בחשבון ובפירוט – הרי שהם לוקים בחסר". וכן: " 'פקד' במשמעות חשבון – כמות של חומר – אין לו אח במקרא. הוא בא בכל מקום רק במשמעות של מיפקד – אנשים, ולעולם אינו רחוק ממושג – היסוד: חשב ".
בשל קושי זה, הוא מצע אנאלוגיה פרשנית מביטוי דומה "פקודי העדה". שם המשמעות הינה, כל אלה הנחשבים וכלולים במושג ה'עדה'. בדומה לכך, נאמר אצלנו שהם כל הדברים העולים במחשבה לגבי המושג 'משכן'. ".. ובכך הוא מאשר שכולם חשובים במהותם בשביל המשכן ודבר מהם אינו טפל לגבי התכלית הכוללת של המשכן בתור משכן העדת ".
האם יש מכנה משותף חבוי לארבעת הפרשנויות הללו? מניה ופקודה (אפ' א,ב) הם ביטויים אונטולוגיים המתארים את הדרכים ליצירת ה'קבוצה'. הפוקד, פוקד עליהם, סופר אותם, והופכם לקבוצה בעלת מאפיינים ייחודיים. גאולה וקירבה (אפ' ג,ד) הם מונחים יותר רוחניים המבטאים מבחינה אפיסטמולוגית את היחס לקבוצה שנוצרה או את התכלית שלשמה נוצרה הקבוצה.
התורה עורכת מפקד של כל התרומות והחלקים של המשכן, היא אוספת את הפרטים כדי לקבל את התמונה השלמה. אין מדובר רק על חיבור החומרים והכמויות אלא גם ובעיקר של האנשים. משהו מעין 'אז מה היה לנו'. כל הפרטים ומכל הסוגים מתכללים לכללות אחת הומוגנית הנושאת אופי של קדושה.
הפקידה והגאולה של הפרט ושל 'כנסת ישראל' הם המטרה הנעלה שלשמה נוצר המשכן והתכלל לשלמות אחת. הרשימות הכפולות והמפורטות של כלי המשכן (תרומה, תצוה, ויקהל) נועדו כדי לתאר את שתי המטרות. אי אפשר לרשימה זו בלי זו. רשימה אחת נועדה לתאר את מרכיבי ה'יש' ושניה לחבר אותם.
המילה פְקוּדֵ֤י לפי הצעתי זו כוללת את כל הפרשנויות לעיל. אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה, פירושו כי האיש משה הוא האחראי באמצעות הלויים ואיתמר הכהן ליצוק לתוך המשכן את כל המשמעויות הנגזרות מארבעת ההטיות של השורש פ.ק.ד. ולא בכדי.
שני בתי המקדש שחרבו לא הגיעו לרמתו ושלמותו של אוהל המשכן הפשוט. רק במשכן התגלתה השכינה לעין כל באמצעות ענני הכבוד, הוא לא נפל בידי אויבים, לא חרב ולא הושמד, וכל כולו נוצר מן ההתמסרות וההתנדבות המוחלטת של האומה.
מנקודת מבט זו, מצוות הקמת המשכן הינה גם לדורות. המצווה היא מצווה לאומית, וככזו, היא צריכה לאפשר לכל אחד ואחת את ההשתתפות בכל דרך בבניית המקדש בב"א. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת- סך התשומות החומריות והאנושיות המשתתפים ביצירה צריכים להוות עדות להיותנו אומה אחת שמטרתה להשכין את שם ד' בעולם.
להערות: hazutg@gmail.com